יחזקאל השתתף  בשתי היתקלויות שונות באותו אזור, בתקופות זמן קרובות .

1. ההיתקלות הראשונה (תחילת פברואר 1968)
• המועד: חמישה ימים לפני האירוע המרכזי (בסביבות ה-8 או ה-9 בפברואר) .
• המיקום: צפונית לגשר עבדאללה  .
• הכוח שמנגד: חוליה של שישה מסתננים .
• תוצאות: ארבעה מחבלים נהרגו מאש הכוח, ושניים נשבו כשהם פצועים .
• עדותו של יחזקאל: הוא מציין כי באותו לילה הם הגיעו כדי לחסום נתיבי מעבר, והוא מתאר זאת כ"מארב המי-יודע-כמה" שלהם .

2. ההיתקלות השנייה - הדרמטית (ליל ה-13 בפברואר 1968)
זוהי ההיתקלות שבזכותה קיבל את הצל"ש, והיא המורחבת יותר בכתבה .
• המועד: ליל ה-13 בפברואר, סמוך לשעה תשע בערב .
• הכוח שמנגד: חוליה גדולה יותר (הוא ספר 9 אנשים בשיירה, ובסוף נספרו 8 גופות) .
• מהלך חריג: בקרב זה נגמרה לחזי התחמושת, הוא הותקף ברימון שלא התפוצץ, ובסופו של דבר נלחם פנים אל פנים בעזרת רובה שלקח ממחבל והשתמש בקת שלו .
• 
• תוצאות: שמונה חבלנים נהרגו . לכוחותינו היה הרוג אחד (אדיצ‘ס) ופצוע אחד .

לסיכום: הכתבה אכן משלבת בין תיאור המארב השגרתי יחסית בתחילת פברואר לבין הקרב הקשה וההירואי שהתרחש ימים ספורים לאחר מכן, שהוביל להענקת העיטור.

 צהרי יום ד‘, 14 בפברואר 1968, פורסמה בעיתונים וברדיו הודעה קצרה . דובר צה"ל מודיע: שמונה חבלנים נהרגו הלילה בשעת היתקלות עם משמר צה"ל . ההיתקלות אירעה סמוך לשעה תשע, צפונית לגשר עבדאללה . החבלנים נשאו עמם רובי קלצ‘ניקוב, תת-מקלעים מדגם סמובל, מטעני חומר נפץ וציוד לצליחת נהרות . לכוחותינו הרוג ופצוע.

ההודעה לא עוררה תשומת לב מיוחדת בקרב הציבור, שכבר הורגל בכגון דא מאז תום המלחמה, ותקרית ליל ה-13 בפברואר הייתה ודאי הופכת לשורה קלנדרית קצרה בדף מרשם התקריות, אלמלא התרחש מאורע אשר הוציאה מן האלמוניות: בטקס שנערך בשבוע שעבר העניק הרמטכ"ל ציונים לשבח לחמישה חיילים, וביניהם היה מפקדו של אותו משמר צה"ל אשר קטל את שמונת המחבלים. הצל"ש הוענק לסמל יחזקאל מלצר.

סיפור שמאחוריו נחשפה פרשת קרב שפורסם בשעתו בניסוח היבש של הודעת דובר צה"ל . 

סיפורו של יחזקאל מיוחד מסיפוריהן של עשרות היתקלויות שאירעו מאז תום המלחמה ואשר גיבוריהן האנונימיים הסתתרו מאחורי הכינוי "משמר צה"ל". מיהו, אפוא, מ/485270 סמל מלצר? 

דמויות מגיחות מן הסבך  

יחזקאל, שצוין על גילוי אומץ לב ודביקות במטרה, תואר כך בתעודת הצל"ש: "רב"ט מלצר המשיך בהסתערות, לאחר שכלתה התחמושת בתמ"ק שלו, תפס רובה של אחד המחבלים, הרג בו שלושה מחבלים ואת הרביעי הרג בקת הרובה, לאחר שהרובה חדל לפעול" .

לאחר קריאת תיאור זה, מתרוממת לפני העיניים דמות נפילאית, מרופדת בשכבת שרירים מהירי תגובה . כרגיל, אין דמות דמיונית זו זהה עם הדמות שבמציאות. את יחזקאל פגשנו בקיבוץ נחשון הסמוך ללטרון. בן 24, נראה צעיר מכפי גילו, מבנה גופו בינוני בהחלט, בחור שקט וסימפטי, אפילו קצת ביישן . טיפוס של הנח"לאי לשעבר.

קרב פנים אל פנים 

יחזקאל מספר על הלילה ההוא: "באנו למקום כדי לחסום נתיבי מעבר של חוליות חבלה . היה לילה חשוך וירד גשם . כשהתקרבנו למקום המארב שמעתי מכיוון הירדן רעש של שבירת קני-סוף ושקשוק במים. שקלתי את המצב והחלטתי להמשיך למקום המארב . השכבתי את החיילים וציפינו".

"פתאום ראינו אותם מרחוק. הם הלכו ברווחים של חמישה-שישה מטרים זה מזה. היינו קצת נדהמים, כי לכל אחד מאתנו הייתה זו היתקלות ראשונה. פתחנו במכת אש והמתח היה עצום. ירינו פצצת תאורה והסתערנו".

"תוך כדי כך ראינו אותם שוכבים. הגענו אליהם במהירות. כשהתרוממתי חטפתי מכה חזקה בכתף ימין. הסתכלתי למטה וראיתי, ממש מתחת לרגליים שלי, צללית של רימון שהיה בלי ניצרה. קפצתי הצידה וחשבתי שזה הסוף. הרימון התפוצץ ולא נפגעתי" .

"הסתבר שהתחמושת שלי נגמרה. החלטתי להשתמש ברובה של אחד ההרוגים. כאשר באתי להרים את הרובה הסתבר שהאיש היה חי, והחזיק ברובה בכל כוחו. הוא ניסה לדרוך אותו ולירות בי. בעטתי בפניו וחטפתי את הנשק" .

"להחזיר את החוב של המלחמה"   

מה הניע אותו לעשות את אשר עשה?  כשנשאל על כך על-ידי הרמטכ"ל, אמר: "ייתכן וזה היה מין רצון להחזיר את החוב של המלחמה". מסתבר שיחזקאל לא היה בארץ בימי המלחמה. זו תפסה אותו באירופה, שעה שערך טיול עם שני חבריו מהקיבוץ. כששמעו על פרוץ הקרבות, ניסו נואשות לחזור ארצה אך בשגרירות נאמר להם שאין סיכוי להגיע. "המלחמה הסתיימה – ואנחנו בפאריס... החלטנו להמשיך בטיול... אבל שם נגמרה לנו הסבלנות וחזרנו מיד הביתה". כעבור חודשיים גויס יחזקאל למילואים והביא לחדרו את תעודת הציון לשבח .

 סוף דבר

 "בקיבוץ חזר וסיפר על ההיתקלות. כשקיבל את הצל"ש ביקשו כולם שיספר על כך באסיפת החברים בחדר האוכל. החברים היו גאים בנח"לאי שלהם וביקשו שיספר עוד ועוד. ‘אני לא משוויץ עם הצל"ש‘, אומר יחזקאל, ‘אבל בסך הכל גם לא מתבייש בו‘. את תעודת הציון לשבח לא תלה אמנם על הקיר, אך הניחה במעטפה על האצטבה שבחדרו ולמחרת היום חזר לעבודתו הקבועה במשק."

•  צילום: התצלומים בכתבה צולמו על ידי מיכה בר-עם.

•  היכן הופיעה הכתבה: הכתבה הופיעה ככל הנראה "במחנה" או עיתון צבאי דומה, כפי שמרמזים האזכורים לצה"ל. הכתבה פורסמה בתאריך 25.6.68 (כ"ט בסיוון תשכ"ח).

•  כתיבה: שם הכתב אינו מצוין במפורש בטקסט שנסרק, אך הכתבה כוללת תמלול של דבריו של יחזקאל מלצר המספר על האירועים בגוף ראשון.