כאשר הגעתי לנחשון, במסגרת מחנה עבודה, גרתי בצריפים, שהיום לא נשאר מהם שום זכר. בית הוא לא רק מקום בו גרנו. בית הוא גם אוסף של זיכרונות מהדברים שקרו באותו מקום. אבל לחיים יש חוקים משלהם. אנו עוברים דירה, עוברים ממקום למקום, ומה שנשאר אלא רק הזיכרונות העמומים שהולכים ומתכהים במשך השנים. בישובים רבים מקדישים תשומת לב מרובה וכמובן, גם ממון, לשימור מבנים ומקומות, אשר שימשו את הקהילה, בעיקר בשנים הראשונות לקיומה. מקומות, אשר שמים דגש על חשיבותם ההיסטורית, סיכוייהם לשרוד רבים יותר.

בשנים האחרונות, פני הקיבוץ הולכים ומשתנים. תנופת הבניה נמצאת בהילוך גבוה, ובכל פינות הקיבוץ חברים בונים ומשפצים. בעקבות השינוי, והמעבר מקיבוץ שיתופי לקיבוץ המתחדש, בוצע תהליך של שיוך פנימי של בתי החברים. במקביל החל הקיבוץ בשדרוג התשתיות. קווי מים, חשמל ותקשורת, לאחר שנים רבות-מוחלפים. כלומר, מחליפים ישן בחדש. אבל האם אנו נותנים את הדעת על שימור העבר, כדי להנחילו לדורות הבאים? האם אימצנו את מילות השיר "עולם ישן, עד היסוד נחריבה", ומבצעים אותן בנחישות ובאדיקות?

פניתי לדרור רכז ועדת התיכנון, כדי לדעת איפה הדברים עומדים בנחשון. ולהלן דבריו של דרור. המועצה שלחה אדריכל, שהסתובב בקיבוץ ללא ליווי של מישהו מאנשי הקיבוץ וסימן מבנים, שנראים לו כמתאימים לשימור. בחוברת, שהוגשה  בעקבות כך לקיבוץ, מסומנים המבנים שהם מציעים לשימור. ועדת-תיכנון שלנו אישרה מספר המלצות: בריכת המים, עמדת השמירה, ואף המליצה להוסיף את בניין הנגריה, כולל הסילו המרובע, ואת הסילו העגול מול מחסן ענף המים. לא אושרו מבנה חדר האוכל ומבנה חדר הכושר.

יש להבין את משמעות ה"שימור". בנין המצוין בתב"ע המאושרת, מקבל תוקף חוקי. כל שינוי בו מחייב קבלת אישור. למשל, צביעה, החלפת חלון וכו‘. בלתי אפשרי להרוס את הבניין ולבנות אחר.

ועדת תכנון שכללה את: עמליה, אמנון, משה כהן, יובל קיש, יעקב הופ ודרור, התכנסה ודנה בנושא, ולאחר שהחליטה על המלצותיה, העבירה אותן למזכירות. היה זה בחודש יוני, ועדיין הם מחכים לדיון במזכירות.

בנוסף להמלצות הועדה, נראה לי שיש לשמר גם את אחד הצריפים מראשיתו של הקיבוץ, כדי שיאפשר לספר לדורות החדשים כיצד גרו וחיו מייסדי הקיבוץ. המועמד, בעיני, למלא את התפקיד הוא צריף השלישה, הנמצא מערבית לבתים של מש‘ בארי ומש‘ שרייבר. לדברי דרור, המבנה במצב מתפורר ונאכל ע"י טרמיטים המשמידים אותו באופן עקבי.  צריף השלישיה נמצא בשטח ציבורי, בעוד שצריף החמישיה הנמצא לידו עומד בשטח המיועד לבניה משויכת. לדעתי ניתן לתעד את צריף השלישיה ולבנות אותו מחדש כולל ציודו בפריטים מראשית ימי הקיבוץ. אז מי מרים את הכפפה ?