טוב, לאור שאלות רבות הנוגעות לאופי הפריחה בשקדים השנה....

השנה היה חורף חם במלוא מובן המילה, ללא מנות קור וכן גלי חום לא נורמליים בינואר ופברואר. כתוצאה מכך נוצר חוסר איזון בסוכרים בגזע העץ של השקדים וגרם לחוסר איזון משאבים אנרגטיים. העצים נכנסו להתעוררות ונסוגו לפי מפלי הטמפרטורה במטעים העונה. הזן העיקרי אאפ (אום אל פחם), ממש התחיל פריחה ללא זנים מפרים סביבו ועצר. גל הקור האחרון יצר הזדמנות אחרונה לעצים להיכנס לפריחה ולכן לפתע הכל פרח. הדבורים בשטח הגיבו בהתאמה, בכורות הדבוראים דיווחו על נסיגה בחוזק הכוורות בצורה שהם מעולם לא חוו מגדלי דבורים. 

אנחנו עוקבים בערנות אחרי הפריחה והחנטה, מקווים שתהיה עונה סבירה , כדברי המדריך אסא לין, ומקווים לטוב

למי ששקל להיות חקלאי, אלו חיינו, אנחנו חיים בעולם של חוסר וודאות תמידי וכך אנחנו מנסים לעשות את מייטב יכולתנו

בשבוע הבא אני מקווה שנוכל לזרוע אבטיח בעל בחלקות הרחוקות, אח‘‘כ ליד הימ"מ יזרע תירס.

 זהו בינתיים,

 ינון

בארץ סגר – הכבישים כמעט ריקים. קפצתי לחלקה חמש ושם נפגשתי עם ינון האגרונום של האגודה החקלאית שלנו "אסיפי קמה". שם ליד האנדרטה לזכרו של יומלה יושב על גרר הרתום למכוניתו של ינון שמעתי ממנו על המתרחש בשדה. כשרציתי לראיין אותו תוך כדי צילום הוא הסתייג היות וחשש שהחברים הכועסים עליו בשל ריבוי הריסוסים יזהו אותו ויבואו אליו בטענות למרות שהוא עושה את מלאכתו נאמנה. ובכן פתח ואמר ינון אנו כאן בחלקה חמש זורעים חמצה מזן "זהבית".

החיטה מתחילה להגיע לעלה דגל והיא זקוקה לעוד גשם כדי שיהיה לה כח למילוי הגרגר שמתרחש בחודש מרץ. בשנה שעברה היבול לא היה טוב היות והיה עודף גשם והחיטה לא התפצלה. השנה החיטה התפצלה יפה היות ולא קיבלנו הרבה גשם שיחנוק אותה. המחירים כעת סבירים אמנם עלו קצת לעומת שנה שעברה אבל מחיטה לא מתעשרים.  

התלתן מתחיל לצמוח ונמצא בעמק הנעלם בגן הילדים ( משק ילדים/ החמניות), כשנאמר לו שהולכים שם לבנות הגיב במקווה שלא. יעוד התלתן הוא שחת כלומר מזון לבעלי חיים קוצרים לשחת בחודש מרץ.

קינואה – זרוע בחלקה שבין הכרם לשקדים. השדה הכי גדול בארץ של קינואה.. השדה נמצא במופקר 4. יש לנו הסכם עם חברת הזרעים למכון לניקוי הקינואה. יש לה ציפוי עם טעם של סבון ולכן עוברת ארבעה שלבי ניקוי. הזרעים עוברים שיוף ושטיפה כדי שהטעם ירד. יש מחיר שמובטח לסוג א, כל מה שלא סוג א לא מקבלים כסף אבל עדיין כדאי. המחיר כמו של חיטה אבל הגידול טוב למחזור הזרעים. הוא לא יחליף גידול מרכזי. הביקוש באירופה אינו גדול לכן לא ניתן לבנות עליו כגידול מרכזי. יש לגידול זה יתרון משמעותי במלחמה בעשבים הרעים. הוא ממשפחת הירבוזים ויש לו און צימוח. מזיקים כמעט ואין אולי ריסוס אחד בשלב מילוי הגרגר.

חימצה – כעת זורעים את החימצה שלחין, לאחר שזרענו את זן החימצה בר בעל במחנה עצורים. בשדות שממערב לכביש לטרון -בן נון זורעים שני זנים שעמידים לפוזריום. בחלקה 5 זורעים את הזן זהבית. הזהבית נותנת בין 20 ל-25 אחוז יבול יותר לדונם.

אבטיחים- בעוד חודש זורעים את זן המללי בחלקות אל קובב עליון ותחתון גידול בעל. וכן יזרעו גם בחלקות ה-60 וה-80 דונם לאחר מכן נהיה במצב שכל השדות באזור הבית זרועים.

ינון מספר שבחלקת הבית החלקה שמול שכונת הצינורות נעשים נסיונות להתמודד עם מחלת הפוזריום שהיא מחלת קרקע קשה שפוגעת בחימצה. יש שם מבחנים ונסיונות של חברת לוקסמבורג-חברה מסחרית של כימיקלים, נבחנים מספר רב של זנים היא מנסה חומרי הדברה חדשים מהדור החדש, שמונעים נביטה של עשביה. יש שם גם ניסוי של חיטוי זרעים, וניסוי של מועדי זריעה.

מטעים – השנה בגלל הינואר החם, עשרים יום ללא גשם וטמפרטורות של שלושים מעלות, נוצר מצב של התעוררות חלקית בזנים ובחלקות שונות. דבר זה יצור פריחה לא אחידה. לכן חוששים השנה מפחיתת יבול כתוצאה מבעית הפריה. מקווים לטוב בסופו של דבר זה לא תלוי בנו אלא בטבע. בחלון הגשמים הקרוב נכניס כבר כוורות כדי שמה שפרח יקבל האבקה כמו שצריך וחנטה מיטבית. לאור התנאים שיווצרו הכוורות מוכנסות למקומות שהכוורן קובע. שעות הפעילות של הדבורים הן בין שמונה לארבע אחר הצהריים.

ינון מאד מרוצה מהמעורבות של אנשי נחשון בנעשה בשדות והתעניינות במה שקורה סביבם. חשוב שהקהילה תהיה חלק מהחקלאות שסביבה. כעת זאת תקופה מקסימה, הכלניות והרקפות כבר בחוץ. מאד כיף להסתובב בחלקות בור. 
ינון מבקש מכולם להיות קשובים להודעות ב"מקומי", כי עכשיו יתחילו ריסוסים בתדירות גבוהה, גם בגד"ש וגם בשקדים. לפיכך צריך להיות יותר ערניים. ינון מנסה למסור את ההודעות עם קצת הומור כדי להעלות חיוך אצל האנשים.

ברגע האחרון - הכנסתי, אומר ינון, כוורות דבורים ראשונות לכל המטעים. אבקשכם לשים לב ולהתרחק מעט מהכוורות כי הדבורים קצת עצבניות כשמעבירים אותן ממקום למקום..

הקדמה

קיבוץ נחשון נמצא על גבעה מסולעת, שבמשך שנים רבות גדלו עליה עשרות מיני עצים, הפזורים בכל רחבי הקיבוץ, והנותנים נופך מיוחד למקום. אורחים רבים מביעים את התרשמותם מיפי הנוף בנחשון. אבל, מסתבר שלא רק אנחנו נהנים מהיופי והמבחר. מדי פעם מאמצת אותנו ציפור כלשהי והופכת את חצר הקיבוץ לביתה.

האנפות (ויקיפדיה)

לפני מספר שנים הייתה זאת האנפה. היא עוף מים גדול בעל מקור ארוך בצבע אפור או צהוב, בדרך כלל, ובעל קצה חד, שבו האנפה משתמשת כדי לתקוף את טרפה במהירות. היא חיה באזורי ביצות, נהרות וכדומה ואף בחופים, ואורבת בין העשבים לטרף כמו דגים, צפרדעים או אפרוחי ברווזים. היא מחכה לרגע המתאים, תוקפת את טרפה ממארב ובולעת אותו בשלמותו.  

האנפות בנחשון

 עצי הקיבוץ נמלאו באנפות, שהרעישו ולשלשו ללא הרף. הסביבה באזורים בה התמקמה הפכו לאזור שהחיים בו נהיו לבלתי נסבלים. חברי הקיבוץ שגרו בשכנות לאנפות, נלחמו בהן בכל דרך אפשרית. בעזרת זרנוקי מים, הפעלת רעשים מסוגים שונים ולבסוף תותח, שמדי פעם השמיע רעש של ירי. פלח וותיק תלה על אחד העצים גופת אנפה בתקווה שבנות מינה יבינו את הרמז. חבר אחר פצח בתיפוף, אבל להן זה לא הזיז. מדי בוקר הן המריאו מצמרות העצים אל עבר מאגרי המים באזור, כשהן מחפשות שם מזון כדי למלא בו את קיבתן. עם ערב, ממש לפני החשכה, הן חזרו לקיבוץ, מתמקמות על העצים, תוך שהן מספרות אחת לשנייה על חוויות היום. פניות למוסדות המדינה נענו בכךף שהאנפה היא ציפור מוגנת, ולפיכך אין מה לעשות. המאבק בחצר הקיבוץ נמשך. חלק מצמרות העצים ששימשו מקום מסתור לאנפות קוצצו והן נאלצו למצוא מקומות חליפיים. לבסוף המלחמה המתמדת של חברי הקיבוץ הסובלים, בעיקר קבלת פנים רעשנית לקראת שובן לפנות ערב לקיבוץ נשאה פרי, והן החליטו לעבור למקום אחר. עתה בשעות הערב הן נראות משייטות למקומות הנמצאים מדרום לנחשון. אט אט חזרו חצרות הקיבוץ לקדמותן, וניתן לפוש מתחת לעצי האורן ללא חשש.

הדררה (ויקיפדיה)

תוכי ירקרק בעל זנב ארוך ומדורג, שחי בלהקות ונפוץ בכל הארץ. על צווארו של הזכר יש פס שחרחר ועל ערפו פס ורוד. העין צהבהבה-לבנה ומוקפת בטבעת כתומה של עור חשוף. חלקו העליון של המקור אדום והתחתון שחור. הכנפיים ארוכות וצרות ורגליו קצרות ומגושמות, אצבעותיו ארוכות והטפרים כפופים וחדים. לנקבה חסר הפס בצוואר.

הדררות בנחשון

אבל השמחה הייתה קצרת מועד. פולש חדש הגיע לאזור – הדררה. בעוד שהאנפות פגעו באיכות חיינו, הדררות פגעו ופוגעות גם בכיסנו. להקות הדררות פשטו על מטעי השקדים ואף בחמניות אינן בוחלות. עם ערב הן באות לנום בחצר הקיבוץ. הפגיעה הקשה ביבול השקדים גרמה לפתיחת מערכה נגדן. תחילה מוקם תותח, שמדי זמן ירה צרור יריות, שאמור היה להפחיד אותן. אבל הדררה שהיא למעשה תוכי ניחנה בחוכמת חיים, ולמדה שהתותח רק מרעיש. בהמשך הוקמו דחלילים שהיו חיקויים של עייט, ללא  השפעה על הדררות. גם צייד שסובב את המטע לא הפחידן. השנה הטכנולוגיה המתקדמת הגיעה לשטח. טיסן המרחף מעל המטע אמנם מבריח אותן, אבל כשמתרחק הן חוזרות.  

   המאבק בדררות - ינון

כדי למנוע את הנזק במטע ע"י הדררות, שכרה אגודת "אסיפי בר", האגודה שאנו שייכים אליה, את שרותיה של חברת "רובונץ", חברה המפעילה טיסן דמוי עיט הג‘ונגלים, הנמצא בג‘ונגלים של דרום אמריקה. לעיט פסים בכנפיים מלמעלה ומלמטה והן מפחידות את הדררות, שנמלטות מהמטע כאשר הוא חג מעליהן. הפעלת הטיסן נעשית בין השעות שש לשמונה בבוקר, וחמש עד שבע בערב, שאלו השעות שבהן הדררות מבצעות את גיחותיהן למטעי השקדים. במידה ולא היינו מפעילים את הטיסן הנזק שלנו עשוי היה להגיע למאות אלפי שקלים. האירוע מוגדר כאסון טבע, ולפיכך נקבל פיצוי עבור חלק מהנזק. הפעלת הטיסן מחייבת רישיון מיוחד מהרט"ג, רשות הטבע והגנים, היות ופעולתו מטרידה את חיות הבר. אגודת "אסיפי בר" שוקלת לרכוש טיסן משלה, ולהכשיר מפעילים לצורך המשימה. עושה רושם שמהלך זה יאפשר להמשיך בגידול מטעי השקדים, שכן אם לא נתגבר על המזיק, נאלץ להיפרד מגידול זה ולמצוא גידולים, שבעלי הכנף אינם מתלהבים מהם. את מחיר ההצלחה במטע, משלמים חברי הקיבוץ כאשר הדררות הנמלטות מוצאות סעד על העצים בתוככי הקיבוץ.

ינון שחם - הינו המנהל המקצועי של אגודת "אסיפי-בר" שקיבוץ נחשון שותף באגודה. הוא אגרונום קרקע ומים ומשמש כמדריך ארצי של תבואות החורף. את לימודיו עשה בפקולטה לחקלאות ברחובות. הוא חבר קיבוץ צובא, נשוי ואב לארבעה ילדים. ינון עוסק בכל פעילות גידולי השדה והמטע של "אסיפי בר" בשטח מפוזר של 14,000 דונם. משרתו כוללת את מחזורי הגידול. מהכנת השטחים, בדיקות הקרקע ועד הקטיף והקציר. ינון נעזר ע"י צוות פקחים מצרעה שעוברים בשטחים ומשתדלים לאתר את המזיקים בהקדם האפשרי. אחריות רבה רובצת על כתפיו והוא עושה הכל כדי למקסם את היבולים ולהקטין את הנזקים לסוגיהם.

בעוד שבאיזור המפרץ יש חשש להתלקחות בין איראן לארצות הברית, הרי שבשדות ומטעי נחשון המלחמה בעיצומה. ינון נלחם בעוצמה רבה במזיקים ובמחלות.

חלק משדות נחשון אינם בעלי נתונים אופטימליים לגידולים חקלאים. לפיכך חיפשו תמיד גידולים נוספים שיאפשרו לנצל בצורה מיטבית את שדות הקיבוץ ויגדילו את אפשריות מחזור הזרעים. השקדים נראו כפתרון אופטימלי. כאשר החלו לנטוע את השקדים אמרו שהגידול מתאים לשטחים שוליים, צורך מעט מים ואינו רגיש למחלות ומזיקים. המציאות טפחה על פני המגדלים. השקדים צרכו הרבה מים, לא בכל מקום הייתה קרקע עמוקה ומנוקזת ומספר הריסוסים הגיע ל-14. ועל הכל נוספה מכת המזיקים.

הדררות.

נושא כאוב. שתי חלקות סובלות קשה. האחת היא חלקת "הבית" – מול שכונת הדו-משפחתיים הצפונית. וחלקה שניה היא – "חליל עליון" – דרומה ל"מיני ישראל". הדררה הינה ציפור לא מוגנת. פולש שהגיע לארץ לפני 15 שנה. ציפור זאת שאינה ציפור מוגנת, גורמת לנזקים קשים בחקלאות. אחד האמצעים להתגוננות הוא ע"י צייד. ללמאבק של ינון מצטרף צייד שעד היום צד 4000 דררות. אבל הכמות אינה משמעותית בהפחתת הנזקים. בקרוב יותקנו בחלקות דחלילים אקטיביים. הדחליל הינו מוט בגובה שישה מטר כשבקצהו עפיפון בצורת עיט. הדחליל אמור להפחיד את הדררות. דא עקא, הדחליל יקר ומוצא חן בעיני עוברי אורח שחומדים  אותו. הוגשה בקשה לקנ"ט ( "קרן נזקי טבע" ), להכריז על האירוע כאסון טבע בשתי החלקות המדוברות, וזאת בשל אובדן משמעותי ביבול. יש לציין שהדררות אוהבות גם את החמניות בחלקות הנמצאות ב"חלקה "5 וב"מופקר 3".

העורבים.

פוגעים קשות באבטיחי המללי לפיצוח בשדה הנקרא "מופקר עליון" ונמצא מזרחית למטע השקדים בחלקת "הבית". גם העורב אינו חיה מוגנת ופגיעתו ביבול קשה. פעולות מנע נעשות ע"י ציידים ודחלילים אקטיביים. פתרון נוסף שאינו מיושם הוא לשים שניים שלושה עמודים עם עורבים מתים. אלא, שבשל התנגדות אוהבי הטבע הוא לא מיושם. במקום שניים שלושה עורבים מתים הצייד שהוא בעל רישיון מטעם "רשות הטבע והגנים" ומטעם המשטרה צד עורבים רבים.

דורבנים

חיה מוגנת שפוגעת קשה באבטיחים ובציוד ההשקיה. הפתרון היחידי הוא אלומת אור שמסנוורת אותם. בפועל אינם מטופלים. מי שכן מטריד אותם הם התנים שאנחנו שומעים אותם בבוקר ובערב מהיערות הסובבים את הקיבוץ. לעתים אנו פוגשים אותם בכבישים המקיפים את הקיבוץ כשהם חוזרים מביקור בקיבוץ. לעתים אנו פוגשים שרידים של דורבן שלמזלו הרע נפגש עם תן רעב במהלך הלילה.

בני אדם

מתבצעות גניבות בשלושה שלבים: שקדים ירוקים קטנים, לקראת פתיחת השומר ולקראת הקטיף. מועסק שומר בשם מוגרבי הנע ברכב 4 על 4 המנסה להפתיע ולהבריח את הגנבים. להולכים בשדות ופוגשים אותו מומלץ לשמוע סיפורים על המתרחש ביום ובלילה במרחבי השדות והמטעים.

מזיקים עיקריים

צרעת השקד – מזיק של תחילת הגידול בחודשים מרץ ואפריל. מחייב שני ריסוסים לביעורו. החומרים הם סיסטמיים רעילים לבני האדם. הצרעה מטילה בתוך החנט הטרי והרימה מתפתחת בתוכו.  שקדים אלו לא יגיעו לניעור.

עש החרוב – המזיק העיקרי בשקד. הוא מוגדר כמזיק איחסון. אינו פוגע בשקדים על העץ, אבל מופיע מאוחר יותר ופוגע בגלעינים. חייבים לרסס מפתיחת השומר להדברת הבוגרים. מתבצעים 3-4 ריסוסים כדי לפגוע בכל גלי הבקיעה.

מחלות עלים וענפים

חילדון השקד – מופיע כל העונה, ומוניליה בזנים הרגישים בזמן הפריחה. לאחרונה מופיעה מחלת האטרקנוז, מחלה שפוגעת בכל העץ. טיפול ע"י ריסוסים וגיזום חזק.

החקלאות הקיבוצית עברה בשנים האחרונות שינויים רבים. בעבר לכל קיבוץ היה ענף גידולי שדה וענף מטעים משלו. הזמנים הישתנו, מעט חברים נשארו לעבוד בחקלאות, עלויות הגידול, ציוד, מים, דשנים וכו‘ עלו בצורה רצינית. המשקים התארגנו  לאגודות חקלאיות שכללו בתוכם קיבוצים רבים, ומנוהלים כחברה עם דירקטוריון ומנכ"ל. מצב זה יצר נתק בין חברי הקיבוץ לבין גידוליו החקלאים. האם הנתק הזה הוא גזרת גורל? לדעתי אפשר לצמצמו ע"י מידע ומפגשים עם האנשים המנהלים ועובדים בשדות ובמטעים.

תוצרי השדות והמטעים שלנו מוכרים לרובנו מדלפקי החנויות והשווקים. אבל דרך ארוכה הם עוברים עד הגיעם לשם. בין השאר, לצערנו, הם סובלים ממחלות וממזיקים. כדי להקטין את הנזק עד למינימום, יש צורך לבצע ליווי צמוד ובקרה של השדות והמטעים. מי שעושה את העבודה הזאת הקרויה "פיקוח מזיקים ומחלות" היא אריאלה ניב. אריאלה עובדת ב"מועצה לייצור ולשיווק כותנה", שם היא משמשת כאנטומולוגית ראשית (מומחית למזיקים),  כשתחום פעילותה משתרע מהגליל העליון ועד דרום הארץ. לאחר עשרות שנים של פעילות, בתחום היא "מגדלת" את היורשת שלה, בחורה שסיימה לימודי תואר שני באנטומולוגיה.

אריאלה - נהנית מאד להסתובב בשדות, ומהאתגר שהעבודה מציבה בפניה, כלומר, מניעת נזק ופיתוח שיטות הדברה ידידותיות לאדם ולסביבה. לדבריה, בשנים האחרונות הוצאו משימוש תכשירי הדברה רעילים, ומסתמכים ביתר שאת על תכשירים ידידותיים יותר. החומרים הללו יקרים, ולכן משתדלים לרסס בתבונה, כדי לחסוך עלויות ולמנוע עמידות של המזיקים.

אריאלה - מבקרת מדי סוף שבוע, בימי חמישי אחר הצהריים ובימי שישי בשדות ובמטעי נחשון, כדי לבדוק האם נפגעו ממזיקים וממחלות. נכון לעכשיו היא מפקחת במטע השקדים,  ובשדות החימצה, האבטיחים והכותנה.

מיקשת האבטיחים – הגידול עדיין בשלבי הבשלה. כרגע יש בעיה קשה עם להקות של עורבים, שמאד אוהבים לחורר את הפרי, כדי לטעום מתוכו. התוצאה היא כמובן שהפרי מרקיב. המיקשה נפגעה גם מאקרית (מזיק) ומקימחון (מחלה), שתי מחלות הפוגעות בעלווה. גידול האבטיחים מיועד לפיצוח. הקטיף בימינו הוא ממוכן, ולאחריו מתבצע תהליך של יבוש.

חימצה – שדות הבעל והשלחין כבר נקצרו. המזיק ש"חגג" בחימצה נקרא הליוטיס. זוהי תולעת, שנכנסת לתרמילים ונוגסת בגרגרים. החימצה סבלה גם משתי מחלות-קישותית וקימחון. כדי לבלום אותן נאלצים לבצע ריסוסים.

חמניות – סיימו את ההשקיה ומחכים להשלמת מילוי הגרעינים ולהתייבשותם. בנוסף לקימחון, החמניות ניזוקות מהדררות, שאוכלות בהן בכל פה. מנסים להבריחן באמצעים שונים, כשההצלחה, לצערנו מוגבלת.

מטע השקדים – נכון לעכשיו (תחילת יולי), מתחיל להיפתח השומר (הקליפה החיצונית). המטע סובל גם הוא מלהקות הדררות וגם ממזיקים וממחלות שכנגדם מתבצעים ריסוסים בלילות.

כותנה – הגידול נמצא רק בשטחי קזזה, השטחים ליד רבדים וכפר מנחם. השנה יש התקפות של כנימות עלה, שלא נראו כמותן בעבר בכל הארץ. הדבר דורש טיפולים רבים. וכמו כן קיימים גם המזיקים הרגילים: כנימת עש הטבק, ההליוטיס והזחל הוורוד.

אריאלה נהנית מאד מעבודתה בשדות, ומהאתגר שהיא מציבה בפניה-מניעת נזקים בשדות, ופיתוח שיטות הדברה, שתהיינה ידידותיות לאדם וגם לסביבה.

הקדמה - בעקבות התקנת גרסה חדשה של מערכת בקרת ההשקיה בשטחי נחשון, נפגשתי עם שמואל ושמעתי ממנו על ענף המים בנחשון. בתור איש כותנה לשעבר, שעסק רבות בהשקיה וצועד בשדות, אני סקרן לדעת על הקורה בתחום זה, שהשינויים בו ידועים, רבים ומהירים.

השקיה כעת - עכשיו חודש אפריל, והחורף היה גשום. למרות זאת החלו בהשקיה טכנית בשקדים, שמטרתה להחדיר דשן חנקני. ב"משקי ההר" -השדות ליד רבדים וכפר מנחם, בוצעה הנבטה לכל הגידולים שכוללים: חמניות, אבטיחים לפיצוח וכותנה.  בשטחי הבית מגדלים: אבטיחים לפיצוח, חמניות וחומוס.  ציוד הטפטוף נפרש בכל שדה אפשרי. ההשקיה כולה היא של מי ביוב המגיעים ממאגר תעוז, הנמצא ממזרח למיני ישראל ולידו נמצאת האנדרטה לזכרו של יומלה.

בעיות במהלך ההשקיה - הבעיה העיקרית היא עובדת המצאות בעלי חיים רבים שמסתובבים באזורנו: תנים, צבאים, דורבנים וצבועים. הם אוכלים את ראשי הפיקוד של החלקות ואת צנרת הטפטוף. כדי למנוע את הנזקים, נפרשו על ראשי הפיקוד רשתות. בעבר הושארו כלים עם מים בעבור בעלי החיים, אבל הסתבר שזה לא עזר, מכיוון שהם מעדיפים ללעוס את הצינורות כדי לחדד את שיניהם. בעבר פוזרו סבוני נקה 7 במטעי השקדים, כי הסתבר שהצבאים סולדים מריח זה ומתרחקים ממקור הריח.

הביוב - בקרוב כל נושא הביוב עובר לאחריות המועצה האזורית. נבנה קו לאורך הכביש הישן שיוביל את מי הביוב למתקן הטיהור בנחל שורק ליד טל שחר. לאחר הטיהור הם יעברו למאגרים של אגודת "מי הרי יהודה".

עובדי ההשקיה - בשדות נחשון הם שמואל ועומר מ"אסיפי בר" – אגודה חקלאית שיתופית, שמעבדת את השדות של נחשון ובית ג‘וברין. האגודה מנוהלת ע"י קצב מבית ג‘וברין.

ישראל מובילה בנושא ההשקייה שעוברת תהליך של שיפור רציני באיכות הצנרת והטפטפות. הצנרת נפרשת לרוחב השדות, כך שטרקטורים יכולים לעבור מעליה, דבר המאפשר ריסוס מהקרקע וחיסכון בעלויות ריסוסי אוויר. הקווים הראשיים עשויים מפוליאתילן, דבר המאפשר הטמנה בקרקע, ודחקו את השימוש בצינורות PVC  ואסבסט. הצינורות הנוכחיים שורדים זמן רב יותר, הטיפול בתקלות קל יותר והנחת הצינורות פשוטה ומהירה יותר.

מערכות הבקרה - שמואל מציין שמערכות הבקרה וההפעלה השתפרו מאד. אנחנו עובדים עם מערכת של חברת מוטורולה. היא מאפשרת הפעלה של ההשקיה מרחוק, וקבלת דיווח מיידי במכשיר הנייד על תקלות.  המערכת נשלטת מכל מקום ומפקדת גם על מערכת המים ופינוי הביוב בקיבוץ.

מוני מים - לפני שנתיים הוכנסו לקיבוץ מוני מים עם קריאה מרחוק. הנתונים נקראים מהמונה הנמצא ליד כל דירה ע"י אנטנה הנמצאת על הבריכה העגולה. משם מועברת האינפורמציה לאתר של חברת "ארד טכנולוגיה". אחת לחודש הנה"ח מפיקה דו"ח מאתר החברה, ובהתאם לחוק מחייבת את החברים והפעילויות בקיבוץ. מערכת מדי המים הותקנה ומתוחזקת ע"י שמואל ואבנר עודי, איש צוות המים, העוסק בעיקר במערכות הביתיות. הכנסת מדי המים הביאה לשיפור עצום בשימוש במים. מצד אחד קטן הפחת, ומצד שני החברים השתמשו במים בצורה תבונית יותר.  

מגנזיום – בזמן האחרון שמענו בתקשורת על כך שישנם ישובים המקבלים מים מותפלים, ותושביהם נפגעים מחוסר מגנזיום במים. שמואל אומר שאנחנו מקבלים את המים ממכון ההתפלה שורק, ומהבארות המצויות באזור ומימיהן הם מי תהום. זאת ועוד, המים המותפלים מקבלים ביציאה מהמתקן את כל התוספות הנחוצות וזאת ע"י עירובם עם מים ממקורות אחרים, כלומר, משיבים להם את כל התוספות שיש למים הלא מותפלים.

תוכניות לעתיד - שמואל אוהב מאד את עבודתו ומקווה להמשיך בה כל עוד הוא בריא וכל עוד יאפשרו לו.

עדיין ישנה בנחשון, חברה מיוחדת במינה...
לפני שנים רבות, החקלאות הייתה העיסוק היוקרתי ביותר בקיבוץ. כל בחור ובחורה שאפו להשתלב בשדה, במטע או באחד מענפי בעלי החיים: לול, הודים, צאן ועוד. שנים רבות הכותנה הייתה מקור הפרנסה המרכזי של הקיבוץ, ומרבית השטחים החקלאיים היו צבועים בקיץ בירוק ובצהוב-צבעי הכותנה, ועם בוא הסתיו הלבינו לקראת הקטיף.

הצוותים היו ברובם על טהרת חברי ובני הקיבוץ, ובהמשך הצטרפו אליהם המתנדבים, שבאו מכל קצווי העולם. למרות העבודה הקשה והמפרכת, שכללה קימה עם שחר, תחת השמש הקופחת, תחושת העובדים הייתה של גאווה ושל רוממות רוח, שכן הם היו מגשימי הציונות הלכה למעשה, ופירנסו בכבוד את הקהילה.

השנים חלפו, מחירי היבולים ירדו, מחירי חומרי הגלם עלו והרווחיות פחתה בצורה משמעותית.  במקביל החלה להתפתח התעשייה בתנועה הקיבוצית ובנחשון בפרט. צורך השעה בחקלאות היה התייעלות. וכתוצאה מכך נוצרו התאגדויות של קיבוצים לצורך ניהול החקלאות בצורה מיטבית. במקביל חל בקיבוצים מהפך, שבא לידי ביטוי בכך שכל עובד תומחר עפ"י המקובל בשוק החופשי, ללא קשר למה שהשקיע בעבר וכמה הוא תרם לענף. כמובן שפרט למנהל הענף, כל שאר החברים נאלצו לחפש פרנסה אחרת. כך נוצר, למעשה, ניכור בין החקלאות לבין חברי הקיבוץ, למרות שעדיין בשנים האחרונות היא מכניסה יפה לקיבוץ.

אבל, מסתבר, שעדיין בנחשון ישנה חברת קיבוץ, מיוחדת במינה,  שעדיין חוצה לעתים קרובות את שדותיו ומטעיו. מדובר באריאלה ניב, המשמשת יותר מ-30 שנה כפקחית כותנה בשדות נחשון ובכל רחבי הארץ, ואף מכהנת כמדריכה המכשירה פקחים בכל רחבי הארץ.

גם תחום הפיקוח, כמו גידול הכותנה, עבר שינויים רבים במשך השנים. הפקח אחראי על גילוי המזיקים בכל הגידולים, ולא רק בגידול מסוים. הוא מצויד באפליקציה במכשיר הסלולארי שלו, המאפשרת לו לעדכן מיד את תוצאות בדיקות השדה.  אריאלה, בעלת הניסיון הרב במלאכת הפיקוח, מאפיינת מצב השדה, וחורצת את גורלו לריסוס או להמשך צמיחה שלווה, במהירות רבה, ללא התלבטות.

להולך לצידה נגלה עולם מופלא של יצורים זערוריים בעלי  שמות משונים כמו: הליוטיס, זיפית, כנימות עש ועוד, אשר שמו להם למטרה ולתחביב לאכול את אמירי וכפתורי הכותנה, דבר שאמור לגרום בעתיד לפגיעה ביבול. אריאלה מצרה על כך שאין צעירים בקיבוץ החושבים על עבודה בחקלאות. היא תשמח באם יהיה דור המשך למלאכת הפיקוח, שיש בה הרבה עניין וסיפוק, ונפרשת בכל רחבי הארץ.

אריאלה היא עובדת של מועצת הכותנה, הגוף המטפל בייצור ובשיווק הכותנה. מנכ"ל המועצה הוא אורי גלעד, חבר קיבוץ גבעת השלושה וחבר בהנהלה הכלכלית של נחשון. היא מציינת את תרומתו הרבה לגידול הכותנה בארץ.

אריאלה החלה לעבוד בגד"ש בפיקוח מזיקים – כשבצוות היו אבי שפנצר, ג‘יין, שמואל, נחמן, קרני, יוספה ועוד. לדבריה, "העבודה הייתה נהדרת, אבל מנוונת שכלית, לא מספיק אינטלקטואלית – מכיוון שלא היה צורך להפעיל את הראש. בנוסף לעבודה בפיקוח בקיץ, עבדתי בחורף במטע יחד עם ארי פדואר, כדורי, יהל, גיל איתן זכרין, מליחי, אפי, חיים ודניאל".

בשנת 1990 יצאה לעבוד באזור, בוועדת מגדלים בנושא כלל מזיקי השדה, והמשיכה בפיקוח כותנה בנחשון.

מאוחר יותר עברה למועצת הכותנה, שם היא עובדת עד עצם היום הזה, החל משנת 2002 היא עורכת פיקוח על הגידולים שאינם כותנה בנחשון. העבודה בשדות אינה קלה, ומחייבת נחישות וכושר התמדה לא רגיל. יתכן וסגולותיה של אריאלה נוצרו ונוצקו בילדותה בצפת המופגזת כשהיא שכובה על שלושה כיסאות שסידר אחיה הגדול למענה, עוקבת  אחר החורים בקירות, שומעת את שריקות הפגזים את נאקות הפצועים שאמה טיפלה  בהם תוך תקווה למצב טוב יותר. 

רכז גידולי השדה והמטעים של קיבוץ נחשון הוא דוד קצב, חבר קיבוץ בית ג‘וברין. ממלכתו משתרעת על פני עשרות אלפי דונמים, השייכים למספר קיבוצים. שלושים שנה עוסק קצב בחקלאות, והתוצאות מדברות בעד עצמן. קצב בחור מעשי ועניני, מגדיר את המצב בשדות ובמטעים – "בסדר גמור". אולם, כדי לדלות פרטים מפיו, יש צורך בתכונות של חוקר ביחידת להב 433. למזלנו, לחקירה הוא מתמסר ברצון.

גידולי החורף כוללים השנה חיטה ותלתן. השדות רוססו נגד עשבייה, ודושנו מהאוויר באוריאה, (חומר חנקתי, המשפר את התפתחות הצמחים). לפני שהחל הגשם האחרון, נעשו עיבודים לקראת גידולי הקיץ, שיהיו כותנה, אבטיחים וחמניות. לעומת  השדות המרהיבים, המטעים עדיין בשלכת, ובעוד כחודש (ט"ו בשבט) תתחיל הפריחה המדהימה של עצי השקד. קצב מציין, שהשדות בנחשון מרובי אבנים ועשבים, המצריכים ניהול מלחמת חורמה בהם.

במשך שנים רבות, הייתה החקלאות בקיבוץ נחשון הענף המרכזי והמפרנס הראשי. הפלחה הינה, אוסף של גידולים התלויים בחסדי שמים. בחורף, בימים גשומים כשלא ניתן היה לצאת לעבוד בשדות, היו הפלחים יושבים בסככה, ובלבם תפילה לגשם שירווה את השדות ויאפשר לגידולי החורף לתת יבולים גבוהים, כדי שהפרנסה תהיה גבוהה יותר. גם גידולי הקיץ היו מושפעים מכמויות הגשם ופיזורו. גידולים אלה דרשו, שחתך גדול באדמה יתמלא בחלליו במי הגשם ויצפין אותם בעבור הגידולים שיזרעו באביב.

ימי הגשם שבהם לא ניתן היה לצאת לשדה נקראו ב"סידור העבודה"-"גשם והפרעות".

במילון הקיבוצי של רוביק רוזנטל מוגדר המושג גשם והפרעות כך:

"סעיף קומבינה בסידור העבודה המיועד לחבר שאינו נדרש לעבוד, אך אינו מקבל שבת."

אינני יודע מאיפה רוביק מצא לנכון להגדיר את המושג כ"סעיף קומבינה", אולי זה היה הדימוי של יום גשום והשפעתו על עבודת הצוות. נכון אי אפשר היה לעבוד בשדה, אבל על פי רוב ימים אלו בנחשון נוצלו לתיקון הכלים במסגרייה, הכנתם לעונה הבאה ותיקון צנרת ההשקיה, בשנים שצנרת הטפטוף הייתה רק בחלקה ניסיונית בנחשון. חלק מהאנשים היו מנצלים ימים אלו לנסיעות, אך בעיקר חשיבותם בשיפור גיבוש הצוות, שבדרך כלל לא נפגש, מכיוון שכל אחד מחבריו עבד על טרקטור במקום אחר  בשדה. ההתכנסות של הצוות בימים אלו כללה שתיית קפה, בשר על האש שסופק מענפים אחרים, וכמובן סיפורים וצ‘יזבטים מימים עברו.