עידן הקורונה הביא לשינויים באורח החיים של רבים מתושבי קיבוצנו. לשהות הממושכת בבית אפשר לשייך לפחות תופעה חיובית אחת והיא עיסוק מוגבר בפעילות ספורטיבית. בשל ההנחיות החוזרות ונשנות לבידוד חברתי, ענפי הספורט הקבוצתיים נמוגו ועלה קרנן של הפעילויות היחידניות או כאלה שנערכו במסגרת הקבוצה הגרעינית.
בראש סולם הפעילויות מככבת ההליכה מחוץ או בתוך הקיבוץ. אמנם רבים וטובים עסקו בספורט זה עוד לפני עידן הקורונה, אבל מגפת הקורונה גרמה למגפה נוספת – מגפת ההליכה בשדות. יחידים, זוגות, הורים וילדיהם שעטו בדרכי הקיבוץ ומחוצה לו. נהנים גדולים מהתקופה היו בעלי החיים ובעיקר הכלבים שבעליהם פנויים היו יותר לצאת עמם זמן רב יותר, לא רק למשימות מוגדרות, ולעתים אף זכו למספר גדול יותר של יציאות.
שני חברים שיצאו לכביש ההולך לבקוע בטרם הסרת מגבלת המרחק, נעצרו ע"י סיור משטרתי וזכו לקבל קנס הבא ללמדם שכדאי לשמור על ההנחיות. כאשר שונתה מגבלת מאה המטר, החלו להופיע בשטח הרצים. חלקם בהדרכתה של שחר וחלקם לבד. מדור זה יספר את סיפורם של ההולכים, הרצים ואחרים המקפידים לעשות ספורט כדי לשמור על הבריאות, כדי לצאת מהשגרה ועוד סיבות רבות...
נאווה עושה ספורט – נכתב בימים הראשונים לקורונה – ישנם דברים שהשתנו.
אהבת חייה
נאווה עושה בביתה מתיחות והרמת משקלות. לפעמים עושה הליכות ומתכננת להתחיל לרוץ. אבל אהבת חייה של נאווה זה פינג פונג וטניס. טניס היא הפסיקה לעשות אבל בפינג פונג היא ממשיכה עד היום.
נאווה יחד עם ורד פרידמן הקימו בנחשון את החוג לפינג פונג שמתקיים כל יום רביעי בחדר האוכל. החוג התחיל עם שני שולחנות וכרגע יש ארבעה שולחנות. ילדים מכיתות א‘ עד ו‘ עושים חוג בבקרים כשהכוונה היא שבסוף הקיץ במסגרת האולימפיאדה הילדים בוגרי החוג ישתתפו בתחרות.
בחוג משתתפים אנשים שונים. יש גרעין קשה שמגיע - ורד, נאווה, ליאור שניר, אייל להב, אלעד נאור ועוד... יש שני מדריכים מבחוץ, אביגדור לוי ממודיעין ויהודה.
נאווה משתתפת יחד עם ורד בחוג פינג פונג במודיעין ושם הכירה את אביגדור ויהודה שהסכימו לבוא לאמן בנחשון. חברים נוספים שמעוניינים להצטרף, הם ישמחו ללמד אותם בכל יום ד‘.
מטרות החוג
קודם כל שיהיה מקום לחברים לעשות ספורט. עופר נאור כמנהל הקהילה תמך בבקשה ועזר להן. במהלך קיום החוג ניתן לחברים נוספים לבוא ללא השתתפות, פשוט להסתכל ולהנות.
ציוד
השולחנות התקבלו ממועדון של בי"ס במעלה אדומים כאשר הם חידשו ציוד. התקבלו 2 שולחנות במצב טוב בנוסף לשני שולחנות שהיו בנחשון במצב לא הכי טוב, אבל ניתן עדיין להשתמש בהם. מוכן מכתב למועצה ובו בקשה לקנית שלושה שולחנות חדשים. בעזרתו של הרצל נערכה פגישה עם עוזי מנהל הספורט של המועצה שהבטיח לתת לנחשון 2 שולחנות. הקיבוץ הקצה סכום מסוים להובלת השולחנות לנחשון וקניית רקטות. לכדורים דואג אביגדור. נכון לעכשיו יש כוונה להגיש לאסף מנהל הקהילה החדש הצעת תקציב עבור החוג אבל בשל הקורונה הדבר נדחה.
כרגע יש 15 רקטות לא טובות. מחיר הרקטות גבוה ולכן מסתפקים במה שיש. מטרת החוג היא ספורט ובילוי, במקום גם עמדת קפה. החוויה הגדולה של נאווה היא העובדה שמגיעים חברים רבים. היות ומספר השולחנות מצומצם החברים מתחלפים ביניהם כשמתפנה שולחן.
ורד
בצוות יחד עם נאווה נמצאת וורד, שבלעדיה לא היו מצליחים להפעיל את החוג. מאד נעים לנאווה לעבוד עם ורד בשיתוף פעולה. הן מדברות על כל בעיה, ומגיעות להבנה ולהחלטות משותפות. העבודה עמה היא תענוג. ורד מתעסקת גם בכדורסל.
בעבר נאווה השתתפה גם ב"מאמאנט" שזאת קבוצת כדורשת לנשים. הקבוצה כללה בעיקר בנות מנחשון ומהסביבה והתקיים באולם של נווה שלום. נאווה פרשה בשל עומס יתר.
הגעה לנחשון
נאווה גדלה באם המושבות פתח תקווה. בגיל 12 בעקבות שתי אחיותיה הגדולות עברה לכפר הנוער שפייה. שם ממשה את אהבתה לריקודי עם, והשתתפה שם בכל חוג ריקודים אפשרי של כל הגילאים. נאווה לא אהבה את החיים בעיר. כשסיפרה על כך לעובד בחברה בה עבדה הוא הפנה אותה לקיבוץ נחשון. היא הוזמנה לסוף שבוע. מולי יחד עם פליקס נסעו לפ"ת כדי לפגוש אותה. כששאלו אותה בטלפון כיצד יכירו אותה? ענתה שיחפשו בחורה הדומה ליהודית רביץ. (כך כולם אמרו לנאווה). וכך התגלגלו העניינים. סידרו לה חדר בנחשון. שצ‘ופק שבאותה תקופה היה המזכיר דאג שיהיה לה את כל הציוד הנחוץ בחדר קיבוצי. היא זוכרת לטובה את יחסו העדין והמקסים. נאווה הגיעה לנחשון בשנת 1990 ובשנת 1994 התחתנה עם נדב נאור. לנאווה ארבע ילדים מהממים אחד אחד. אלעד, יעלי, נעמה וליהי.
הקדמה
יום ראשון אחר הצהריים. אני מגיע לביתם של אריאלה ואיציק, לצורך תכנון האינטרנט בחלקו החדש של ביתם. אריאלה עסוקה בסלון בתרגילי שיווי משקל, המזכירים לי את סדרת הפיזיותרפיה שעברתי לאחר ששברתי את כף רגלי. אריאלה אף הזמינה אותי לעשות הליכה לאורך הסלון, כשעיניי עצומות, כדי להמחיש את שיווי המשקל המושפע מהשילוב בין העין לגפיים. לאחר שסיימתי עם איציק את המשימה שלשמה הגעתי, הוזמנתי ללגום כוס קפה, דבר שנוצל על ידי לשמוע מאריאלה על פעילותה הספורטיבית.
איזה ספורט?
בראש ובראשונה הליכה בשדה. משלבת דברים נוספים, ביניהם השתתפות בחוג צ‘י קונג שעושה יעל קייני.
מתי
הליכה מוקדם בבוקר, צ‘י קונג אחרי הצהריים.
מטרת הפעילות
קודם כל כיף ובריאות. הזדמנות ללכת בשדה. חשוב לה להיות בטבע. מסתכלת ומצלמת חרקים וצמחים.
תדירות
משתדלת כל יום. בהתאם לתנאי מזג האוויר. תלויה בחסדי השמיים.
חוויות מיוחדות
יש בשדות תלוליות קטנות בקוטר של 5 מ"מ. שנים רבות הייתה זאת בשבילה תעלומה. היא שמה לב שלקראת האביב נהיה חור בקצה התלולית, דבר שהגביר את סקרנותה, אבל פתרון לא נמצא. יום אחד ראתה בפתח החור חרק. היא צילמה אותו ושלחה את התמונה לחברות אנטומולוגיות, (חוקרות חרקים), ולשמחתה קיבלה תשובה, שמדובר בדבורה ששמה בישראל - חריצית. לפני כשבוע ראתה ארבע דבורים שריחפו ליד הקן, והיא הניחה שכנראה ניסו לגרש את בעלת הבית החריצית.
במהלך ההליכה, אריאלה עוקבת אחר התפתחות הצמחייה, הנביטה והפריחה - ונהנית לצלם. לפני זמן קצר, נתקלה בשועל במטע השקדים. כאשר חש בה, נשכב על האדמה ולבסוף ברח.
חריצית / ערן שנק - הדרכות טבע ואדם בגליל
דבורה מסוג חריצית (Lasioglossum) מגיחה מפתח הקן שבקרקע. באזורים בהם הקרקע הייתה חשופה מצמחיה ויבשה, נראו עשרות תלוליות קטנות ופתחי קינים כמו זה. בסוג חריצית מעל שישים מינים. בארץ מוכרים מעל 1,100 מיני דבורי בר משבע משפחות שונות. רבות מהן מקננות קרקע ביחידות, או בקבוצות קטנות.
קצת על אריאלה
אריאלה גדלה עד גיל שנתיים וחצי בכפר אתא (היום קריית אתא), ואז עברה לגור בצפת, שם גרה עם הוריה ברובע הישן. אהבתה לציור נוצקה בה שם, היות וציירים רבים היו בין באי ביתם. עם סיום עבודתו של אביה במפעל "אתא" בצפת חזרו לכפר אתא. בתיכון למדה במגמה הומנית. אחיה צירף אותה ל"השומר הצעיר" שם בילתה עם מדריך שחצי מהזמן ניגן בפסנתר וחצי מהפעולה שוחחו על נושאים שונים. פגישה עם אסתי מקן יפו במחנה עבודה גרמה לכך שבסופו של דבר הצטרפה לגרעין נחשון לנחשון, ולא לגרעין "שדמה" שהלך לקיבוץ מצר. עבודתה הראשונה בנחשון הייתה בענף הנוי. בהמשך הפכה למורה בבי"ס בנחשון, הוראה שכללה טיולים ולימוד חלילית. בהמשך הלכה ללמוד ביולוגיה כשבמקביל פגשה את בן זוגה איציק ויחדיו הביאו לעולם את גלי ורוני. בהמשך הפכה לאנטומולוגית הראשית של "מועצת הכותנה". אריאלה מילאה תפקידים מרכזיים בנחשון כמזכירת קיבוץ ובוועדות יעוץ וחברה. נכון להיום היא פנסיונרית כששאיפותיה מתמקדות בלהיות בריאה לגדל ולהנות מהנכדים וכמובן להמשיך ללמוד.
שירה – בת 83 וחצי, ילדים: רנה, ג‘ייד (ז"ל), דניאלה. נכדים -7, נינים – 2.
שירה עושה הליכות בכביש מצפון למחנה העצורים.
מתי ?
בימים קרירים בבוקר וגם אחר הצהריים. כשחם יותר הולכת רק אחר הצהריים.
מטרת ההליכה
ההליכה נותנת מזור לנפש וגם כי חייבת לטובת הנעת רגליה. חשוב לה לצאת מהבית ולראות את הטבע. לפעמים כשרואה בן אדם, אמירת השלום עושה לה כיף. נהנית לראות את השינויים בטבע בין עונה לעונה. לפני חורשת העלה נמצא עץ בשם "פרקינסון כלורה" והיא עוקבת אחרי שלבי חייו. פרחיו נהדרים ויש לו ריח מתוק שמושך את הדבורים. זהו עץ נדיר שהגיע מהמדבר. לאחר הפריחה נוצרים גרגרים קטנים שמתייבשים ומופצים לכל עבר ע"י הציפורים או הרוח. במהלך ההליכה שירה מרגישה את היותה חלק מהיקום. ההליכה הפיזית מבחינתה זה הכרחי אבל העיקר הוא הפאן הנפשי.
בזמנו עבר אליעזר ניתוח ואמרו לו שרצוי שיעשה הליכות למען בריאותו. לפיכך הם צעדו בכל האזור. הם הגיעו לתל גזר, עברו בכרמי יוסף הנבנית, זללו ענבים בכרמים, ענבים שנשארו לאחר הבציר, ואף הגיעו למרחבי פרק רבין. כיום אינה מתרחקת מהקיבוץ. לדעתה כשעושים סגר יש לתת הנחיות שונות לאנשים שגרים בעיר לעומת אנשים שגרים בכפר.
הולכת כל יום, ההליכה היא חלק מהשגרה היומית שלה. היא מנגנת בפסנתר עד שש בערב ואז יוצאת להליכה. היא נוסעת בקלנועית שלה בכביש עד לצומת הישן לנווה שלום ושם מחנה את הקלנועית. מקפידה לשים אותה במקום שלא תהווה גורם סיכון לרכבים הנוסעים בכביש.
פוגשת מדי פעם אנשים נהדרים, שמתעניינים בהיסטוריה של האזור. אנשים שאינם מהקיבוץ. היא נהנית לספר להם על האזור. לעתים היא פוגשת בעלי חיים כמו תנים, נחשים, לטאות ועוד. היא מקפידה לא לסמוך עליהן ומקפידה לשמור על ריחוק חברתי מהן. באחת הפעמים מצאה ספר שהלך לאיבוד לבעליו. היא שמרה עליו. באחד הימים ראתה אדם היושב ליד מכוניתו וקורא בספר. לאחר שיחה קצרה התברר לה שהספר שייך לאותו אדם. החזרת הספר לבעליו גרמה לה הנאה רבה. לעתים היא רואה בחורשת האלות אירועים והיא נהנית מכך שיש במקום התרחשויות.
תחביבים נוספים
קודם כל נגינה, נגינה על פסנתר. בעבר הרבתה לשיר, אבל קולה כבר לא מה שהיה פעם. נהנית לשיר במסגרת של קבוצה, למשל בערב שירה, ולא להיות סולנית.
שירה מגדלת חיות.
יש לה דגים. דג זהב – נקרא נג‘ינסקי על שם רקדן מפורסם מתקופת המהפכה הרוסית שעבר לפריז ושם כיכב בהצגות בלט. הדג הגדול שלה נקרא – שלגיה, בשל היותו לבן. דגים נוספים הם דגים טרופיים קטנים: הנרי, צרלס וג‘ורג‘. האפורים הקטנים נקראים: אנריקה, פיליפה ופרדיננדו. שירה נהנית לעקוב אחר התנהגות הדגים ושמה לב שלכל אחד יש אופי משלו. בנוסף לדגים שירה מגדלת גם ציפורים, זברות קטנות שהגיעו מאוסטרליה. היא מעדיפה מעט חיות היות ואז היא מתייחסת ונותנת יחס לכל אחד ואחד. שמות הציפורים: אפולו, אורפיאוס והנקבות אפרדיטה ואטינה.
המלצות
לצאת מהקיבוץ וללכת. ההליכה גורמת לאנשים לחייך.
גיל - 68
בת זוג – תמי, לומדת, ולקראת סיום תואר שני בלימודי תרבות. המשפחה לוחצת עליה לעשות דוקטורט בתחום.
ילדים – שניים.
שי – בן 42, מנכ"ל קניון תלפיות בירושלים.
טליה – בת 37, חברת קיבוץ נחשון, יועצת חינוך בבית הספר גונן בירושלים.
נכדים – 10.
עיסוק – "נוטלסטודיו" – נכון לעכשיו פועל על אש קטנה.
ספורט – בעיקר אופניים וקצת קארטינג.
אופניים - עושה כל יום כ-16 ק"מ. מתחיל בנסיעת חימום של ארבע ק"מ מסביב לחלקות השקדים והתירס, ומשם ממשיך לשייח מוסא וחוזר לנחשון.
קרטינג – בצומת ביל"ו.
מתי – אופניים, כל בוקר החל מהשעה חמש וחצי. אוהב מאד לראות את הזריחה. קרטינג, באמצע השבוע כשבמקום אין הרבה קהל.
מה זה נותן – בקרטינג מפעילים הרבה כח בחזה, בזרועות הידיים, בכתפיים, בשרירי הבטן ושרירי הצוואר. הלחיצה על דוושת הגז מפעילה את שרירי השוקיים – בקיצור מחזקים את מרבית השרירים בגוף. עוצמת המאמץ דומה לזאת שהוא משקיע בנסיעה באופניים בעליה לשייח מוסא. הוא מגיע לרמות דופק של 130-140.
לשם מה עושה ספורט – הספורט מאפשר לראובן לשמור על כושר, ולהרגיש טוב עם הגוף. בעבר היה רץ, אבל באופניים יש את הערך המוסף של המהירות והגלגלים. המהירות קוסמת לו, והספורט גורם לו לריגוש.
קצת על הקרטינג – ברכב הקרטינג משחררים בורג שמשחרר את מגבלת המהירות, ודוושת הגז נפתחת עד הסוף. כל כוח המנוע מנוצל.
הכנה – לנסיעה בקרטינג הוא מגיע מוכן פיזית. וזאת היות ופלג הגוף העליון חייב להיות חזק.
פיצוי – ראובן בעברו היה נהג מרוצים והקרטינג מהווה לגביו פיצוי על החוסר שנוצר אצלו בעקבות הפסקת השתתפותו במרוצים.
המלצה – ראובן ממליץ לציבור הנהגים לעשות קרטינג, אבל לפחות חודש, כי הדבר יהפוך אותם לנהגים טובים יותר בכבישי ישראל.
קרטינג מיני ישראל – מדי פעם אנחנו מוטרדים מרעש של חריקות בעוצמה גבוהה שמגיע מכיוון מגרש החניה של מיני ישראל. לדברי ראובן זהו סוג מיוחד של קרטינג. אלו מכוניות נמוכות מאד בעלות הרבה כוח עם צמיגים מיוחדים, המאלצים את הנהג להסתובב תוך חריקת צמיגים. זאת ההנאה של חובבי הספורט הזה, וזה הסבל של דיירי השכונות המזרחיות.
חוויות מיוחדות – נפילות הן חלק משגרת רוכב האופניים. כשראובן נפל מהאופניים, הוא עשה את זה בגדול. באחד הימים, כשירד משייך מוסא בכביש העוקף בקטע שלא הכיר, הוא נכנס לקוליס (חריץ עמוק). כשניסה לצאת מהקוליס, הוא עף מהאופניים ושבר את האף, קיבל סדק בצלעות ונקע את אחת מידיו, וראובן איבד את ההכרה. לאופניים לא קרה דבר.
אז למה ? – החוויה העיקרית זה הנוף המדהים הסובב אותנו. המפגשים עם החיות החולקות איתנו את העמק: איילות, תנים, שועלים, נמיות, נחשים ובזים. ראובן מתלהב מזוג עופות ענקים שחגים באזור שייך מוסא. המפגש עם החיות גורם לו להתכווצות בלב ומוציא ממנו הרבה רגש.
תחביבים נוספים – בניית מודלים של מכוניות. המשך עיצוב המכונית הנמצאת ליד ביתו, תהליך, שלדעתו מתקדם די יפה. ראובן עוסק גם בציור, כשהמיוחד אצלו, שהוא ותמי עובדים יחד על אותו ציור.
המלצות לפנסיונרים – יצאת לפנסיה – זה הזמן לעשות את כל הדברים שרצית ולא הספקת, וכל זאת ללא רגשות אשם.
בן 74 – מגרעין נחשון. בצעירותו עבד בגידולי השדה, הקים את מערך התקשורת בנחשון בעידן סיבי הנחושת. אם משה כחלון עשה את מהפכת התקשורת בתחום הסלולר בארץ, הרי שקיש הקדים אותו במהפכת הטלפוניה בנחשון, מטלפון אחד בקיבוץ, לטלפון בכל דירה. מערכת ששרדה יותר מ-30 שנה, עד המעבר לסיבים האופטיים. בבגרותו, לאחר שחזר מטיול בהודו, עבד קרוב ל-9 שנים בכלבו, שנוהל ע" מפעיל מבחוץ. כאשר הכלבו נסגר לתקופה ארוכה, חזר לנהל את ענף התקשורת בנחשון. חשוב לציין, שבמלחמת יום כיפור היה במוצב "פורקן", ונחלץ משם בזכות תושייתו של מפקד המוצב מאירק‘ה מקיבוץ נתיב הל"ה. כיום פנסיונר, חבר מזכירות, שמקפיד על פעילות ספורטיבית.
איזה ספורט ?
הליכה בשבילי השדות.
בדרך כלל בבוקר. מקפיד ללכת בשדה כל יום עשרת אלפים צעדים. הוא נעזר באפליקציה שנמצאת בפלאפון. לעתים מחלק את ההליכה לשניים. כשני שליש בבוקר ושליש נוסף אחר הצהרים.
מטרת ההליכה ?
להיות בתנועה. בעברו היה שנים רבות פלח ( עובד בגידולי השדה), וככזה נהנה מאד ללכת בשבילי העפר ולראות את הגידולים.
תכיפות
לקח על עצמו משימה ללכת בין שש לשבע פעמים בשבוע.
תוכניות לעתיד
לפני כ-5 שנים, כאשר עמד בצומת דרכים, לקראת הגיעו לגיל 70, נשאל על תוכניותיו לעתיד. תשובתו הייתה: "טיול לפאטגוניה, ונסיעה ברכבת הטרנסיבירית. החלומות הללו, כנראה לא יתגשמו, מסיבות כספיות. בשלב זה יסתפק בטיולים בארץ". נכון לעכשיו, קיש יכול אולי לנסוע למסעדת פאטוגניה בקיבוץ אור הנר, אבל, נקווה, שאולי בעתיד יוכל להגשים את אחד מחלומותיו במסגרת פרטית או בטיול קיבוץ.
על הקיבוץ
לתמונות הקודמות
